אמונה וסוד האמונה - דברי המשיח 

אמונה וסוד האמונה – דברי המשיח

כל העולם הזה נוצר על ידי האמונה שנוכל לדעת מדוע הוא נוצר... שלבסוף נאמר: "אנשי אמונה אבדו"...ומכיוון שהאמונה שקועה עמוק עמוק בתוך גופנו קשה לנו לעזוב את האמונה ולעבור לסוד האמונה שנאמר: "העולם הזה נמצא בנקודת אל חזור"...

גדולי חכמי הדור (שלא נמצאים איתנו) מלמדים אותנו את סוד האמונה – וגדולי חכמי הדור שנמצאים איתנו מסלפים את סוד האמונה ומחזירים אותנו לאמונה שאכן הם יביאו את הגאולה.

טבעו של האדם הוא לבטל את חברו... ובתכונה הזו העולם הזה התפתח הן המדע המודרני והן הדת...המדע המודרני פיתח לו דרך תרבות לפי התכונה הזו וקרא לה – "פילוסופיה מדעית". כאשר המדע הוא הנפעל של הפועל שהיא הפילוסופיה. המדע שהוא עולם העשייה עונה תשובות לשאלות שהפילוסופיה שואלת עד שהגיעו לנקודה שאין שאלות ואין תשובות שנאמר: "אין מידע בעולם הזה שיוכל לשנות את הידע הקיים". בנקודה הזו התרבות "פילוסופיה מדעית" ראתה שכל הידע שנמצא בידה לא אוחז במבחן המציאות וכל הידע שנמצא בידה אחוז על ידי ידע שלא נמצא בעולם הזה אלא נמצא בעולם שמעבר שהם אינם יודעים אותו. בנקודה הזו  קבע המדע את ההגדרה שנאמר: "גיל המעבר" שהמשמעות העמוקה של ההגדרה: "ארבעים שנה מחייך אתה מבזבז אותם כדי לדעת שבדרך שאתה הולך לא תגיע למטרה"!

בצלם אלהים נברא האדם – האדם שהוא חי לפי "הפילוסופיה המדעית" עשה אותה טעות של זה שברא אותו דהיינו: "של אלהים" שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" דהיינו: "את הנקודה הקרובה (הארץ) ואת הנקודה הרחוקה (השמים) ומה שיש בניהם". ארבעים שנה אלהים עבד ועשה את מה שעשה כך שלבסוף התחיל לפשפש במעשיו (עשייה נקראת הארץ) והגדיר את מעשיו  שנאמר: "והארץ הייתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום"...ישב אלהים מול מעשיו הסתכל על מעשיו (מודעות חיצונית) והסתכל עמוק עמוק בתוף גופו (מודעות פנימית) שמשם יצאו מעשיו וראה את הייאוש...הייאוש הראה לאלהים תסמינם אחרים שקיימים בגופו והתחיל למנות אותם שהם:

מצב רוח ירוד, בדרך כלל בבקרים.

אובדן הנאה והתעניינות.

תחושת אנרגיה מופחתת.

הפרעה בריכוז וקשב.

ירידה בהערכה העצמית ובביטחון העצמי.

מחשבות אשם ופחיתות ערך.

השקפות עגומות ופסימיות על העתיד.

מחשבה או מעשים הפוגעים באלהים עצמו.

הפרעות בשינה, במיוחד יקיצת בוקר מוקדמת.

תיאבון ירוד.

ישב אלהים בתוך מעשיו שאין להם אחיזה במציאות והתחיל לשקוע בתוך מעשיו דהיינו: "בצרות שהוא ברא לעצמו"...הסתכל ימינה ושמאלה למעלה ולמטה ולא מצא מושיע...מכיוון שהוא היה לבד ואין מי שיכול להושיע...ישב וחשב וחשב והתחיל להרגיש את הזמן. כאשר התחיל להרגיש את הזמן אז הוא ידע את המשפט: "יום כמו שנה שנה ארוכת ימים"...ובימים האלו ובשנים האלו התחיל לחוות את כל תסמיני הייאוש, ימים שחווה את מקצתם של התסמינים - וימים שחווה את כל התסמינים בעת ובעונה אחת. אז שאל אלהים את עצמו את שאלת השאלות: "האם בפרק הזמן שנותר לי להיות בעולם העשייה שהוא לא ידוע, דהיינו, יכול להיות עכשיו והרגע...אוכל לתקן את העולם שאני בראתי לעצמי"...התשובה שקיבל אלהים שעמדה מול עיניו: "והיו חייך תלואים לך מנגד ולא תאמין בחייך לילה ויומם"...ובנקודה הזו אלהים ביצע את: "היש מאין" שנאמר: "ויאמר אלהים יהי אור...ויהי אור"...אלהים לפני שאמר היה צריך לדעת איך לאמור שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"..."אלהים לא ביקש מהאור להתייצב מולו – אלהים ציווה על האור להתייצב מולו" שנאמר: "שילד קטן פוחד מהחושך אפשר לקבל –  שבוגר פוחד מן האור טרגדיה"...וכאשר האור התייצב מול אלהים היה ברית בן אלהים והאור שהברית הזו נקראת במילה אחת – "בראשית" שהם מראים את היום ההוא של הברית שעל כן: "בראשית = ברית אש"...ובנקודה הזו שהכל בה התחיל אלהים לתקן את עולמו בעולמו עד שנהייה: "בורא עולם"...וכשנהייה בורא עולם הלך אל האור כדי לדעת את האור והשאיר את האות הראשונה משמו שהיא  ב' – בעולם שעל כן נאמר שאלהים נמצא בכל מקום... ורק לאחר מכן ברא את הכפיל שלו שנאמר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו"...ומפה יצא המשפט של המאור הקדוש מורי אלופי ומיודעי רבי שמעון בר יוחאי שנאמר: "אלהים ברא את האדם – והאדם ברא את אלהים"...

אלהים מתעתע באדם שהוא ברא וזה לטובת האדם שנאמר: "וידבר אלהים אל- משה ויאמר אליו: אני יהוה...וארא אל-אברהם, אל-יצחק ואל-יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם"...(פרשת וארא פסוקים ב – ג) פה אלהים מראה למשה את המודע ואת אתת מודע, דהיינו, "את הפנים ואת האחוריים"...כך שפרעה ידע את הפנים, דהיינו, מה שהעולם מראה לנו שנאמר: "אלהים = הטבע"...ולא ידע את האחוריים, דהיינו, "מי דחף את מה שאנחנו רואים"...שנאמר על ידי פרעה: "ולא ידעתי את יהוה אלהי ישראל"...אבל נאמר: "יהוה הוא האלהים"...דהיינו, "הפנים הם אחוריים – והאחוריים הם הפנים"... דהיינו, "המודעות החיצונית היא המודעות הפנימית"...וכאשר אנחנו עושים את המודעות החיצונית למודעות הפנימית ביום הזה אנחנו אומרים: "והיה ביום  ההוא יהוה אחד ושמו אחד"...שהמשמעות העמוקה של הדברים: "כל מה שאתה רואה אתה רואה ישר ולא הפוך שאתה צריך לישר אותם"... שנאמר: "ישרים דרכי האל"...ואם נאמר ישרים דרכי האל משמע: "שאנחנו הולכים הפוך מדרכי האל" שנאמר: "בדרך שאתם הולכים לא תגיעו למטרה".

משה רבנו שהוא בורא עולם ברא את הלל ואמר לו לאמור: "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך"...כך שרק משה רבנו שהוא נקרא: "המשיח = משה חי"...יכול לפרש את המשפט שיעמוד במבחן המציאות. מכיוון שהלל הוא הנגזרת של משה כך שהלל נמצא בכנסת ישראל שנקראת "פרקי אבות" ומי שמסר להם את התורה זה משה על ידי שליחו יהושע בן נון.

"ואל תאמן בעצמך עד יום מותך"...שש מילים כנגד שישה ימי בריאה, כנגד שישה סדרי משנה וכנגד האדם שברא אלהים ביום השישי...שהם מכילים עשרים ואחד אותיות (21) כנגד המשפט – "אהיה (21) שלחני".

שלוש המילים הראשונות: "ואל תאמן בעצמך"...הם שתיים עשר האותיות כנגד שתים עשר השבטים שנקראים בכללותם – "אלהים". שלוש המילים הנותרות: "עד יום מותך"...הם תשע אותיות כנגד אדם שהם נקראים: "אנשים". כדי לדעת את המשפט ולעשות אותו אחד, חייב ראשו שהיא האות ו' להיות סופו שהיא האות כ'  שבכללותם כ"ו שהם אותיות:  יהוה – אדם – מה. כאשר יעקב שהוא האבא של 12 השבטים, הוא בעצם האבא של אלהים. וכאשר האבא לא יודע את ילדיו הוא יוצר לו אנשים אחרים שהם נקראים אלהים אחרים ואז יעקב חי בפרוד מילדיו ומין האנשים שיצר אותם הוא. וכאשר יעקב לחם את מלחמתו שנקראת "מלחמת הרוח (אלהים) בחומר (אנשים)" הוא בעצם עשה את אלהים והאנשים לאחד שנאמר: "ולא יקרא שמך יעקב כי ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים ותאכל". כך יעקב עובר מחיי עולם הזה שחי בפרוד לחיי עולם הבא שחי באחוד ומאחד את עולם הזה עם עולם הבא ועובר לעולם האצילות ומאחד את שלושת העולמות ועובר לעולם היחידה ולבסוף יורד לעולם החמישי שהוא עולם העשייה שנאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה"...

"ואל תאמן בעצמך עד יום מותך"...כולם מחכים לתחיית המתים – כולם מחכים למשיח – כולם מחכים לגאולה – כולם מחכים למשפט ובלע המוות לנצח -  כולם מחכים לחיי נצח –  כולם מחכים לשלום – כולם מחכים לאהבה – כולם מחכים שבשנה הבאה בירושלים הבנויה...וכולם, וכולם, וכולם...מחכים ולא עושים דבר. שעל זה נאמר: "כולם רצים אחרי מה שלא שלהם – וכולם מפסידים את שלהם ואת מה שלא שלהם" (רשב"י). ומתוך שני המשפטים, אחד של הלל ואחד של רשב"י אתן לכם משפט אחד שאותו אפשר ללמוד ולהגיע למה שאנחנו מחכים והוא: "אם לא תבטל את עצמך מפני עצמך – עצמך יבטל את עצמך מתוך עצמו" (המשיח). שאת זה אנחנו רואים יום יום מול עיננו ואנחנו מגיבים ואומרים: "יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מבורך"...או שלחילופין טוענים: "אין לנו מזל"...או שלחילופין אומרים: "זו דרכו של העולם"...אבל כל מה שאנחנו מגיבים זה רק כדי להקל על הסבל אבל הסבל קיים...רק כאשר נדע ששלושת המשפטים באים להראות לנו את מודעות העולם הזה שהיא מסתכמת בשני מילים והם: "הרס עצמי"...כך שכולם מתעסקים בנפעל (עצמי) והפועל ממשיך בשלו (הרס).

תנאים וצדיקים צועקים ואומרים: "שולחן לשם שמים סופו להתקיים"...ואין אחד בעולם הזה שמוכן לשבת בשולחן הזה....שעל השולחן הזה נאמר: "אל תתאווה לשולחן של מלכים כי שולחנך גדול משלהם"...לכל אדם ואדם צריך להיות שולחן כזה או שלחילופין לשבת מסביב לשולחן הזה...השולחן עומד על ארבעה יסודות שהם: מיכאל, נוריאל, רפאל וגבריאל...שכל אחד מהם אוחז בצבע: אדום, לבן, שחור וירוק...שכל צבע אוחז בידו 16 (ו"י) גוונים... כל צבע וצבע עומד בקצה אחר של העולם, דהיינו, צפון, דרום, מזרח ומערב...ואת הצבעים קושרים   הגוונים...וביום ההוא שנאמר: "ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור"...כל הצבעים והגוונים נהיו לאחד. שלאחד הזה קרא "האור הגנוז" שהוא גנז אותו בתוך גופו של האדם וקרא לנקודה הזו "כל" שעל זה נאמר: "ויברך יהוה אלהים את אברהם בכל"...שעל זה נאמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"...ומכאן אנחנו למדים שבתקופה של 100 שנים האחרונות אף אחד לא ראה את "האור הגנוז" שנאמר עליו: "מי שרואה את האור הגנוז רואה מסוף העולם (לשם) עד סוף העולם (שמים)". כך שבוודאות מוחלטת אטען ללא צל של ספק שכל באי העולם הזה בתקופה של 100 שנה הם עובדים עבודה זרה שנקראת – "עובדי אלילים".

"סוף דבר הכל נשמע: את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור, כי-זה כל-האדם"...כי את-כל-מעשה האלהים יבא במשפט על כל-נעלם, אם-טוב ואם-רע": סוף דבר וגו'...אלה שני המשפטים האחרונים של שלמה המלך בספרו קהלת. האדם החכם מכל אדם שעל פני האדמה...שאותם מפרש: "שלמה חיים המשיח"...כיצד להיות "ירא" שהם אותיות "ארי" שמחבר אליהם את שתי האותיות ה' שמופיעות בשם: "יהוה" ונהייה "האריה" בה' הידיעה שזה מודעות של אברהם אבינו מחייה המתים, ובשתי האותיות הנותרות ו"י מראה בספר ספר וסיפור כיצד בוראים עולם של חיי נצח שעומד במבחן המציאות שבהם השתמש אלהים ביום שברא: את השמים ואת הארץ ומה שיש בניהם שנאמר: "וי-כל אלהים ביום השביעי מכל-מלאכתו אשר-עשה".

"שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד"